"...פתאום נדמה לו שמיסטר בין מסתכל ישר בעיניו. "יכול להיות שמיסטר בין רואה אותי?" חלפה מחשבה בראשו. מיסטר בין הנהן לחיוב כאילו שמע את המחשבה שלו. ידו של מיסטר בין יצאה לפתע ממסך הסלולרי, ומיד אחריה יצא כל גופו. מיסטר בין התמתח, מרוצה, מול נריה הנדהם. מיסטר בין הושיט את ידו ללחיצת שלום, ונריה לחץ את ידו בהיסוס".

​

מתוך 'סיפור מתנה' לילדה בת שמונה

"...אף אחד מעולם לא חיבק אותי, לחשש החור השחור כשהוא נחנק מהתרגשות ובלבול. איך זה שהילדה הזאת, והנצנוצים המוזרים שהחזיקה, לא מתכלים? הרי זה מעולם לא קרה קודם. הלל המשיכה לחבק אותו עד שהוא נרגע. זה היה רגע ארוך ועמוק של חיבור בין נצנוץ הלב שלה ונצנוצו האפל של החור השחור...".

​

מתוך 'סיפור מתנה' לסבא וסבתא

"...צבי התרומם לאט לכיוון הסטטוסקופ שלו כדי לבדוק את למן, כשלפתע החלה המיטה צפה על פני הדמעות העמוקות. מרי ניסתה לאחוז במשקוף הדלת, אבל מיטת העץ החליקה מחוץ לחדר השינה. מרי נבהלה לגלות שהבית כולו מוצף. צבי התחיל להכין במרץ מפרש מהציפה; הוא תמיד אהב לשוט ושמח על כל הזדמנות לעשות זאת. 
"למן!" קראה מרי, "למן!" 
"אני מצטער..." בכה למן, כשהוא מתקדם בקושי בעקבות המיטה. ענפיו, שאיבדו נוזלים רבים, הלכו והצטמקו. 
לפתע צץ במוחה של מרי רעיון. "צבי! קח אותנו למטבח" היא ביקשה. צבי השיט את המיטה לעבר המטבח..."

​

מתוך 'סיפור מתנה' לאשה צעירה

"...היא ראתה גבר זקן הבוחן בתשומת לב חפץ שמעליו התנוסס שלט ירוק קטן – "חלום שלא התממש אך עדיין ניתן להגשמה, בחצי המחיר". לפתע הופיעה לפניה אשה. היא לא הבינה מה היא רואה - גופה של האשה היה מכוסה כולו בפתקים קטנים הצבועים בצבעים בהירים: 
פתק בצבע סגול שהוצמד לראשה בסיכה הכריז "שיער - בשקל אחד בלבד". 
פתק בצבע אפרסק שהשתלשל מחוט זהב הקשור לטבעת שעל אצבעה הכריז "טבעת מנישואים כושלים". 
פתקים כחולים שהוצמדו בסיכות בטחון אל בטנה הכריזו "עודפי שומן". 
האשה ברכה אותה לשלום ומאותו רגע היא ראתה רק את החיוך המואר והאוהב שלה. 
"אנשים מחפשים עודפי שומן?" שאלה אותה
"בטח שכן", צחקה האשה "כבר מכרתי עשרה קילו לאנורקטית שהחליטה לחזור לחיים, וארבעה קילו לשחקנית שצריכה להשמין בשביל תפקיד בהצגה שלה"...